הקוד והסלאק של הסטארטאפ הגוסס שלכם שווים כסף למעבדות ה-AI

סגירת סטארטאפ הייתה פעם עניין מבאס אך פשוט. מחזירים לפטופים, שולחים מכתב פרידה למשקיעים, מכבים את השרתים ב-AWS וקוברים את החלום. עכשיו, מעבדות ה-AI הגדולות מחפשות בדיוק את מה שנשאר במחסני המידע הנטושים. לפי תחקיר ב-MIT Technology Review, ארכיוני מידע של חברות גוססות נמכרים למאמני מודלים בעשרות אלפי דולרים.

האינטרנט הפתוח סובל מרוויה, והמעבדות זקוקות לעבודה אנושית אמיתית כדי ללמד מודלים להתנהג כמו עובדים מן המניין. לא הייתי ממהר לפתוח שמפניה על האקזיט הבלתי צפוי הזה.

שאריות העץ שוות עשרות אלפים

המספרים שמציגות חברות הניהול ממחישים את המצב. נתונים של Carta ושל AngelList מראים שסגירות סטארטאפים עלו בשיעור שבין 26% ל-56% בשנה. העלייה פגעה בכל השלבים: סגירות בסיד עלו ב-102%, בסבב A ב-61%, ובסבב B ב-133%.

מתוך המציאות הזאת צמחו פלטפורמות פירוק ייעודיות כמו SimpleClosure וחברת Sunset, שמטפלות בסגירת חברה.

באפריל השיקה SimpleClosure את שירות Asset Hub, זירת מסחר שמחברת בין יזמים שסוגרים פעילות לבין מעבדות AI וספקי סביבות אימון. החברה ניהלה מעל 150 עסקאות מכירת נכסים, ומצפה להחזיר לחברות מעל 10 מיליון דולר עד סוף 2026. לפי המנכ"ל דורי יונה, 47% מעסקאות SimpleClosure כוללות כעת מכירה של קוד מקור או דאטה ארגוני.

ברנדן מהוני, מנכ"ל Sunset שמפעילה גם היא שירות למכירת דאטה, משווה את המידע הארגוני לשבבי עץ בנגרייה. כולם חשבו שמדובר בפסולת, אבל יש לה ביקוש בתעשייה שמנסה לאמן סוכני תוכנה. לפי מהוני, שווי הנכסים נקבע לפי מספר העובדים, שנות הפעילות, נפח המידע והאופן שבו הצוות עשה שימוש בכלי העבודה שלו.

סלאק שווה יותר ממיילים

הביקוש לדאטה מחברות שנסגרו נולד בשנה שעברה, ברגע שמעבדות הפיתוח נתקלו בגבולות של דאטה סינתטי. חברות כמו Surge AI רוכשות ארכיונים פנימיים כדי לבנות סביבות אימון שבהן סוכני AI מתרגלים משימות: ניפוי באגים בארכיטקטורת ענן מורכבת או ניסוח כתבי ערעור משפטיים. ניק היינר, שמוביל את פיתוח הסביבות ב-Surge AI, מחפש ארכיונים שמשקפים מצבים אמיתיים, מחילוקי דעות ועד הכרעות מורכבות.

היסטוריית סלאק של חברה אחת, אם היא מתעדת שיחות בעלות מגוון ועומק, יכולה להיות שווה יותר מהסלאק, המיילים ולוחות השנה של חברה אחרת ביחד.ניק היינר, מוביל פיתוח סביבות אימון ב-Surge AI

ארכיונים אמיתיים מונעים טעויות שמופיעות בעולמות סינתטיים, כמו אזכור תאריכים שלא קיימים בלוח השנה. אבל היקף השיפור בביצועי המודלים עדיין לא ברור, ואף חברה טרם פרסמה מבחנים שמשווים תוצאות של אימון על דאטה מהעולם האמיתי מול החלופות. התמחור משקף את הערפל: קונים מציעים מחירים שונים לגמרי, לפי היינר, כי הערכות השווי נשענות על השערות מחקר לגבי כמה משימות מועילות אפשר להפיק מ-100 אלף שורות קוד.

כמה כסף יזם מקבל מזה בפועל? קילן מיסקל (Keelan Miskell), שסגר השנה סטארטאפ קריפטו, לא חשב שלמידע של החברה יש ערך רב, שכן המשתמשים היו אנונימיים והחברה פעלה רק שנים בודדות. בפועל הוא קיבל כ-25,000 דולר עבור קוד המקור, ועוד סכום שטרם נסגר סופית ומוערך בכ-15,000 דולר עבור נתוני סביבות העבודה ב-Google, ב-Notion, ב-Figma וב-Slack.

בארגונים גדולים המספרים שונים לחלוטין. באוגוסט האחרון, במסגרת הליך פשיטת רגל של חברת התעופה Spirit Airlines, חברת Google רכשה את נתוני החברה שנצברו לאורך עשרות שנים תמורת 10 מיליון דולר. גוגל זכתה בנכסים לאחר שהציעה מחיר גבוה יותר מחברת דאטה מתחרה. המכירה כללה 100 מיליון מיילים, 500 מיליון הודעות ב-Microsoft Teams ו-176 אלף רשומות עובדים. במקביל, יחידת ה-AI של SpaceX בוחנת רכישת נתונים מסטארטאפים בקשיים.

רדיואקטיבי מבחינה משפטית

לפני שפותחים הרשאות לארכיון, כדאי להביט בצד המשפטי. גרג יואינג (Greg Ewing), עורך דין שמייעץ לחברות בתחום ה-AI, מכנה את המידע הזה רדיואקטיבי מבחינה משפטית. המתווכים מעסיקים מדעני נתונים כדי לנקות פרטים מזהים (PII) ולהחריג רשומות משאבי אנוש, והקונים טוענים שהם מנקים את המידע בעצמם. אבל יואינג מציין פרטים פרטיים שמתחבאים במיילים ובלוחות שנה: תורים לרופא, סידורי איסוף ילדים ותוכניות אישיות. מערב פרוע שרק כעת מפנה מקום להסכמי רישוי מוסדרים.

ההתנגדות מצד העובדים כבר מגיעה לערכאות. בעסקת Spirit Airlines איגוד הדיילים התנגד למכירה בטענה לפגיעה בפרטיות העובדים. פרופ' איפאומה אג'ונווה (Ifeoma Ajunwa) מאוניברסיטת אמורי רואה בזה הון שבוי: תקדימים משפטיים מתירים מעקב אחרי עובדים כדי לסייע להם לבצע את עבודתם, אך ברגע שהחברה נסגרת, ההצדקה הזאת נעלמת. מעסיקים נדרשים לעיתים לקבל הסכמה מפורשת לפני מכירת דאטה של עובדים, אם כי אין בארצות הברית חוק פדרלי שאוסר על מכירות כאלה.

בנוסף, למייסדים כמעט אין שקיפות לגבי מי קונה את הדאטה ומה הוא מתכנן לעשות איתו.

הכסף לנושים, החשיפה שלכם

ההכנסות מעסקאות המכירה בפירוק זורמות בדרך כלל לנושים הבכירים ולמשקיעים ולא לעובדים.

אף שחלק מהיזמים שמבצעים את הסגירה מקבלים תמורה כספית על הנכסים, החשיפה המשפטית לתביעות עתידיות בגין פגיעה בפרטיות נשארת אצל מנהלי החברה. בישראל המצב מורכב לא פחות: העברת מאגרי מידע של חברה שנסגרת כפופה לדיני הגנת הפרטיות ולהנחיות רשות הגנת הפרטיות. דאטה ארגוני מקומי, שכולל לעיתים קרובות שיחות עבודה באנגלית לצד עברית, מושך מפתחי מודלים, אך העברתו לצדדים שלישיים ללא בסיס מוסדר עלולה לגרור הליכי אכיפה וקנסות.

מה לבדוק לפני שמוכרים

אם אתם מנהלים סטארטאפ שנמצא לקראת סגירה, אל תמהרו להעביר הרשאות לארכיון המלא. תחילה בדקו את תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות המקורית של החברה. אם התחייבתם בפני משתמשים או לקוחות שהמידע ישמש רק למתן השירות, מכירתו לצד שלישי לצורך אימון מודלים עלולה להוות הפרת חוזה. זה שווה רק אם יש לכם מסגרת חוזית שמכסה העברה כזאת.

בנוסף, עברו על הסכמי ההעסקה של העובדים ובדקו מה הוגדר לגבי תקשורת פנימית והסכמה להעברת מידע. אל תסתמכו על ניקוי שטחי של פרטים אישיים: דרשו התחייבות כתובה ושיפוי משפטי מלא מהרוכש על כל תביעת פרטיות שעשויה לנבוע מדליפת פרטים מזהים של עובדים. בינתיים, המחיקון ב-AWS עדיין זול יותר.