אינטל קונה את Classiq כדי לא להישאר מחוץ למירוץ הקוונטי

אינטל לא רוצה לפספס שוב. אחרי שראתה מהצד את שוק המובייל עובר ל-ARM, נדחקה קצת בקרב מעבדי ה-PC, וצפתה ב-NVIDIA בונה שליטה כמעט מוחלטת בתשתיות AI, ענקית השבבים מהמרת על התחום הבא. לפי דיווח בגיקטיים, אינטל חתמה על הסכם לרכישת חברת התוכנה הישראלית Classiq בעסקה הגדולה ביותר בתולדות המחשוב הקוונטי.

הסכום אמנם לא פורסם רשמית, אך לפי הערכות בענף מדובר בכ-2.3 מיליארד דולר, לצד 175 מיליון דולר נוספים שיוקצו כמענקי שימור לעובדים. המספר הזה עוקף את השיא הקודם, שבו IonQ קנתה את Oxford Ionics בכמיליארד דולר. אם ההסכם יושלם, זה יהיה אחד האקזיטים הגדולים שנראו בישראל, אבל עבור מפתחים שבונים כרגע אלגוריתמים קוונטיים, הסיפור המרכזי הוא גורל הפלטפורמה עצמה.

ההימור הגדול בעולם הקוונטי

קלאסיק הוקמה ב-2020 על ידי ניר מינרבי, ד"ר יהודה נווה ואמיר נווה. עד כה גייסה כ-200 מיליון דולר, מתוכם 140 מיליון דולר שגייסה קלאסיק בשני סבבים ממשקיעים כמו Team8, קוואלקום, סמסונג נקסט ו-AMD. ביולי האחרון החברה אף החלה לבחון הנפקה בבורסה, מה שכנראה זירז את ההצעה של אינטל.

באינטל מבינים שחומרה טובה לבדה כבר לא מספיקה.

החברה מפתחת חומרה קוונטית המבוססת על אטומי ספין בסיליקון (spin-qubits), אך ללא שכבת תוכנה שתחבר מפתחים לשבב, המעבדים האלה יישארו במעבדה. הרכישה הזו נועדה לקנות לאינטל קיצור דרך למעמד של ספקית פתרון שלם.

מתוכנה לשערים לוגיים

הבעיה המרכזית שקלאסיק פותרת היא תהליך התכנון. רוב הפיתוח הקוונטי מתבצע כיום ברמה הנמוכה ביותר של שערים לוגיים, מעין אסמבלי קוונטי. כשכותבים קוד למערכות של עשרות בודדות של קיוביטים, אפשר עוד להסתדר ידנית. ברגע שהמספר מזנק למאות, לאלפים ולמיליונים, התכנון הידני קורס.

מפתחת התוכנה צריכה לדעת בדיוק אילו שערים להחיל על איזה קיוביט, וזו משימה סבירה עבור קיוביטים בודדים, מאוד קשה עבור עשרות קיוביטים, ובלתי אפשרית עבור מאות, אלפי ומליוני קיוביטים. זו פשוט בעיית design קשה מדי.ניר מינרבי בריאיון לגיקטיים

הפלטפורמה של קלאסיק מתפקדת בדומה לכלי EDA בתעשיית השבבים. מהנדסים מגדירים את הבעיה בשפת מידול גבוהה, והמנוע של החברה מבצע סינתזה אוטומטית למעגל שערים אופטימלי. המודל הזה מאפשר למפתחים להתרכז באלגוריתם במקום בניתוב הפיזי של כל פעולה.

פתוח לכולם או סגור לאינטל

היתרון הבולט של קלאסיק עד היום היה התמיכה בכל חומרה. מפתח יכול לתכנן מעגל, לדבג אותו, ולהריץ אותו ישירות דרך שירותי הענן של מיקרוסופט, אמזון ו-IBM, או על מעבדים פיזיים של IonQ. החשש של מפתחים כעת הוא שאינטל תסיט את משאבי הפיתוח לחומרה שלה ותהפוך את שאר הארכיטקטורות לאזרחיות סוג ב'.

אינטל מצהירה כי תמשיך לתמוך באינטגרציות הקיימות ותשמור על תוכנה אגנוסטית לחומרה, אך מפתחים עדיין חוששים מתיעדוף הסיליקון שלה. השאלה הזו תעמוד למבחן בשטח. אינטל מדברת על שילוב מקצה לקצה, בעוד הלקוחות הקיימים זקוקים לכלי שעובד מול כל ענן.

בנוסף, עסקאות בטכנולוגיות כאלה דורשות אישורים רגולטוריים של רשויות הגבלים וביטחון לאומי. מניסיון העבר ברכישות ענק בארץ, תהליך החיבור הארגוני לא תמיד זרם חלק, וצוותי פיתוח ירצו לראות שהמערכת ממשיכה לקבל עדכונים ולא נבלעת בבירוקרטיה.

מה צריך לבדוק עכשיו

אם העסק שלכם כותב אלגוריתמים קוונטיים או משתמש ב-API של קלאסיק, אין צורך לשכתב קוד מחר בבוקר. מרכז הפיתוח בתל אביב צפוי להפוך למרכז המו"פ של אינטל לתוכנה קוונטית, והחוזים הקיימים יישארו בתוקף לפחות עד לסגירה הפורמלית של העסקה.

ההשלכות יורגשו רק בהמשך.

עם זאת, לא הייתי ממהר לבסס פרויקטים חדשים ארוכי טווח בלי לקרוא היטב את תנאי הרישוי המעודכנים שיפורסמו עם השלמת המיזוג. כדאי לעקוב אחרי התיעוד הרשמי ולבחון אם זמני ההמתנה לתמיכה בחומרות שאינן של אינטל מתחילים להתארך. בינתיים, החומרה של אינטל עדיין בפיתוח, והקוד שלכם צריך לרוץ איפשהו.